ספטמבר ללא רכב: אתגר ההגעה לעבודה שהצוות שלכם לא ידע שהוא רוצה

יש סוגי אתגרים שלעולם לא יחליפו את אתגר הצעדים שלכם, אבל הם מלהיבים את העובדים המעורבים שכבר השתתפו באתגר הצעדים שלוש פעמים (מועדון 100 שכיבות הסמיכה הוא דוגמה אחת). ספטמבר ללא רכב הוא דוגמה נוספת, והוא בכלל לא נראה כמו אתגר כושר: פשוט להגיע לעבודה בלי רכב.

התזמון אינו מקרי. היום העולמי ללא רכב חל ב-22 בספטמבר, כך שיש לאתגר תאריך עוגן מוכן מראש, וספטמבר עצמו הוא, בלי הרבה רעש, החודש הטוב ביותר בשנה להגעה לעבודה ברוב ארצות הברית ואירופה. החום כבר נשבר, הקרח עוד לא הגיע, הבקרים מוארים מספיק להליכה, ושגרת החזרה ללימודים ממילא מחזירה את כולם ללוח זמנים קבוע. אם יש חודש שבו מישהו עשוי לנסות לרכוב למשרד בפעם הראשונה, זה החודש. גם שבוע הניידות האירופי מתקיים מדי שנה בין 16 ל-22 בספטמבר, ומסתיים ביום ללא רכב. אם ספטמבר כבר עבר, מאי (חודש האופניים הלאומי בארצות הברית) או השבועות הנעימים הראשונים של האביב יתאימו באותה מידה.

וחשוב להבהיר מראש, כי זה משפיע על הדרך שבה תציגו את האתגר: זהו אתגר נישתי שההצטרפות אליו מרצון, לא מהלך שנועד לסחוף את כולם. כדי לרתום את כלל החברה, עדיין כדאי להסתמך על צעדים, דקות פעילות גופנית ומרחק — פורמטים שכולם יכולים להצטרף אליהם מכל מקום. ספטמבר ללא רכב מיועד לעובדים שדרך אחרת להגיע לעבודה באמת אפשרית עבורם, והוא לא דורש שום דבר מכל השאר. קיימו אותו לצד הפעילות המרכזית שלכם, לא במקומה.

הדרך לעבודה היא המקום המושלם לשלב הרגל

אז למה בכלל מגיע לאתגר הגעה לעבודה מקום בלוח פעילויות הרווחה, כשעל פניו הוא נשמע יותר כמו יוזמת קיימות מאשר יוזמה בריאותית? כמעט כל עצה לזוז יותר נכשלת מאותה סיבה: היא מבקשת מאנשים למצוא משבצת זמן חדשה ביום שאין בו מקום. ללכת לחדר כושר, לצאת להליכה בהפסקת הצהריים, לעשות אימון בוקר — כל אחת מהאפשרויות האלה היא התחייבות חדשה שמתחרה בכל שאר הדברים בחיים עמוסים, וההתחייבויות החדשות מפסידות.

הדרך לעבודה שונה. היא כבר קיימת. היא מתרחשת פעמיים ביום, חמישה ימים בשבוע, בין שרוצים ובין שלא. כשמחליפים אפילו חלק מהישיבה ברכב בהליכה, ברכיבה או בשילוב של הליכה–תחבורה ציבורית–הליכה, מכניסים תנועה למשבצת שכבר הייתה שמורה. זהו שילוב הרגלים בצורתו הטהורה ביותר: ההתנהגות החדשה לא זקוקה לטריגר חדש, לכוח רצון או לרישום ביומן, כי הדרך לעבודה עצמה היא הטריגר. והתועלת הבריאותית אמיתית. במחקר בריטי שכלל יותר מ-260,000 אנשים שנוסעים לעבודה, הסיכון למוות מכל סיבה לאורך כחמש שנים היה נמוך ב-41% בקרב מי שרכבו לעבודה לעומת מי שהגיעו ברכב או בתחבורה ציבורית.

יש גם רווח למצב הרוח, וכל מי שהחליף עשרים דקות של אורות בלימה בעשרים דקות של תנועה באוויר הבוקר יספר לכם על זה בלי שתשאלו. במחקר מוכר שבו נשים עובדות התבקשו לדרג איך הרגישו בכל חלק של היום, הנסיעה לעבודה בבוקר דורגה כפעילות הכי פחות מהנה. אתגר שמעביר אפילו כמה מהנסיעות של כל משתתף מהרכב למדרכה או לשביל האופניים משנה את הדרך שבה יום העבודה מתחיל.

הפורמט: סופרים ימים, לא מיילים

המנגנון פשוט בכוונה. זהו אתגר בהזנה ידנית עם יחידת מדידה אחת: יום ללא רכב. כל יום שבו מגיעים לעבודה — או עוברים את היום, ועל כך בהמשך — בלי לנהוג לבד ברכב, נרשם באתגר. רכיבה נחשבת. הליכה נחשבת. אוטובוס, רכבת, חשמלית, רכבת תחתית ומעבורת נחשבים. גם נסיעה משותפת נחשבת, כי המטרה היא פחות נסיעות לבד ברכב, לא הימנעות מוחלטת ממכוניות. גם נסיעה משולבת שבה נוהגים לחניון חנה וסע וממשיכים ברכבת נחשבת. מתעדים בחירה, לא אימון, כך שאין מה לסנכרן ואין צורך במכשיר לביש.

היעד הנכון הוא ספירה פשוטה, והמספר המתאים נמוך ממה שהאינטואיציה אומרת. עבור עובדים בארצות הברית, יעד כולל של שמונה ימים ללא רכב בחודש הוא האיזון הנכון: בערך יומיים בשבוע, שאפתני מספיק כדי לדרוש כוונה, וגמיש מספיק כדי ששבוע גשום או יום של הסעות לבית הספר לא יוציאו אף אחד מהמשחק. במשרד שלכם באמסטרדם או בקופנהגן שמונה ימים ייראו כמו עניין של מה בכך, וזה בסדר. צוותים בערים אירופיות יכולים לכוון לחמישה עשר או לשמונה עשר ימים, ואפשר גם להוסיף טבלת דירוג לפי מדינה וליהנות מהעקיצות הידידותיות הבלתי נמנעות בין המשרד בדנוור לזה שבברלין.

לעובדים במודל היברידי ולעובדים מרחוק דרושה התאמה מפורשת, שכתובה בתיאור האתגר כדי שאף אחד לא יצטרך לשאול: בימים שבהם לא נוסעים לעבודה, יום של סידורים ללא רכב נחשב. הלכתם למכולת, רכבתם לבית המרקחת, אספתם את הילדים מבית הספר ברגל, או פשוט השארתם את הרכב חונה כל היום — רשמו את היום. ההרגל שמפתחים הוא "לחשוב אם הנסיעה הזאת באמת דורשת רכב", וההרגל הזה שווה בדיוק באותה מידה ביום רביעי של עבודה מהבית וביום שלישי במשרד.

יום אחד פותח את הדלת

הדבר המעניין ביותר בהגעה לעבודה ללא רכב אינו ההשפעה על מי שכבר עושים זאת. הוא מה שקורה לאנשים שמנסים פעם אחת.

רוב האנשים שמעולם לא הגיעו לעבודה באופניים או בתחבורה ציבורית מדמיינים חוויה גרועה משמעותית מהמציאות — הם חושבים על הזיעה, הגשם, הטרחה והזמן, והדמיון הזה מספיק כדי להשאיר אותם ברכב במשך שנים. ואז משהו מדרבן אותם לנסות פעם אחת, ורבים מהם חוזרים עם אותו דיווח: זה היה פחות נורא ממה שציפיתי, וחלקים מזה היו אפילו נעימים. הרכיבה ארכה חמש עשרה דקות, לא ארבעים. הנסיעה ברכבת נתנה להם שלושים דקות קריאה שלא היו להם כבר עשור. הם הגיעו ערניים במקום עצבניים.

לא כולם משנים הרגלים. לא מעט אנשים מנסים פעם אחת, מחליטים שהרכב מתאים יותר לחיים שלהם, וזו תוצאה טובה לגמרי — הם בחרו מתוך ידע ולא מתוך ברירת מחדל. אבל כמעט כל מי שכן משנים הרגלים עוברים באותו שער: ניסיון אחד בלי הרבה לחץ. זו המטרה האמיתית של האתגר. "שמונה ימים ללא רכב" הם לא היעד במובן העמוק; הם תירוץ לגיטימי לנסות פעם אחת, כשהעמיתים שלכם מנסים באותו זמן, בבוקר נעים של ספטמבר ועם טבלת דירוג שמחכה לכם. האתגר יוצר ניסיונות ראשונים, ובניסיונות הראשונים האלה מתחיל השינוי האמיתי בהרגלי ההגעה לעבודה.

כדאי להזכיר גם את הכסף ואת איכות האוויר, אבל להשאיר אותם בתפקיד משני. במחירי הדלק הנוכחיים בארצות הברית, נסיעה של עשרים מייל הלוך ושוב לעבודה עולה סכום לא מבוטל מדי יום, עוד לפני החניה, ובאירופה משלמים הרבה יותר לליטר; שמונה ימים ללא רכב מצטברים לחיסכון מורגש בסוף החודש. התחבורה היא גם המקור הגדול ביותר לפליטת גזי חממה בארצות הברית, ולנסיעות לבד לעבודה יש חלק משמעותי בכך — וזו בדיוק הסיבה לקיומו של היום העולמי ללא רכב. שני הטיעונים נכונים ושניהם שימושיים, אבל אף אחד מהם לא מעלה מישהו על אופניים בשעה 7:00 בבוקר כמו "הצוות שלי סומך עליי, והתברר שאני אוהב את זה". שימו את החוויה במרכז; תנו לחיסכון ולצמצום טביעת הרגל הסביבתית להיות הבונוס.

לדבר בכנות על הרכב

ועכשיו להסתייגות שכל מנהל רווחה בארצות הברית כבר חושב עליה, ושכדאי לומר בקול בהודעת ההשקה: עבור רבים מהעובדים בארצות הברית, אין חלופה לנסיעה ברכב. המשרד נמצא במרחק של שלושים מייל בכביש מהיר, באזור אין תחבורה ציבורית שימושית, והכבישים בין הבית לעבודה מעולם לא תוכננו לאנשים שנמצאים מחוץ לרכב. לומר לעובדים האלה לרכוב לעבודה זה לא מעורר השראה, זה מעליב, וזו בדיוק הסיבה שהאתגר מוצג כאתגר נישתי להצטרפות מרצון ולא כמהלך כלל-ארגוני. אף אחד לא צריך להרגיש ששופטים אותו על דרך הגעה לעבודה שהתשתיות קבעו עבורו עשרות שנים לפני שהתחיל בתפקיד.

אבל יש גם דרך ביניים שכדאי להזכיר, כי "ברוח האתגר" זו אפשרות אמיתית. לחנות בקצה הרחוק של החניון וללכת את עשר הדקות האחרונות. לנסוע לבית של עמית ולהמשיך יחד ברכב אחד. להחליף חלק מהדרך בתחבורה ציבורית. להגיע לעבודה ברכב, אבל להשאיר אותו חונה בכל הסידורים של אותו שבוע. אם תרבות האתגרים שלכם בריאה, אנשים יתעדו את הגרסאות החלקיות האלה בתום לב, בצ'אט יעודדו אותם בכל זאת, וההרגל שבבסיס האתגר — לבחון מחדש את דרך ההגעה הרגילה — יתפשט גם לאנשים שהגרסה המלאה לעולם לא הייתה מגיעה אליהם.

הערת בטיחות אחת שצריכה להופיע בכל הודעת השקה: כל מי שרוכב צריך לרכוב כאילו זה השבוע הראשון שלו, כי עבור רבים זה באמת יהיה כך. קסדה על הראש, אורות גם באור יום, העדפה לרחובות רגועים על פני כבישים מהירים גם אם הדרך ארוכה יותר, ורכיבת ניסיון במסלול בסוף השבוע לפני שמנסים אותו בתנועה של יום שני. ספטמבר מעניק מזג אוויר טוב; עדיין כדאי להגיע בחתיכה אחת.

הופכים את זה לספורט קבוצתי

היעד האישי נותן לכל אחד קו סיום משלו, אבל הפורמט משתפר כשמוסיפים גם יעד משותף: 200 ימים ללא רכב בכל החברה במהלך החודש, או כל מספר שמתאים למספר העובדים שלכם. כל יום שנרשם מקדם את הסכום המשותף, כך שמי שמצליח לצבור רק שלושה ימים ללא רכב תרם באופן ברור שלושה ימים, במקום לסיים בתחתית הדירוג. יעדים משותפים שומרים על האווירה החמה באתגרים נישתיים, במקום להפוך אותם לתחרות בין שני האנשים שכבר רוכבים לכל מקום (עוד על האיזון הזה בלמה תחרות ידידותית עובדת).

והאתגר הזה ממלא את הצ'אט כמעט כמו שום אתגר אחר. מתקן האופניים שבאופן מסתורי מלא בפעם הראשונה אי פעם. הזריחה ממסלול הליכה שאף אחד לא ידע שהעמית שלו הולך בו. הספר שמישהו סיים ברכבת. סלפי הבוקר הגרוע של חבורת הנסיעה המשותפת. אתגר צעדים מייצר מספרים; אתגר הגעה לעבודה מייצר עדויות לחיים שמתנהלים קצת אחרת, וזה מה שהופך את הצ'אט של האתגר למקום ששווה לפתוח.

מפעילים את ספטמבר ללא רכב ב-YuMuuv

ימים ללא רכב הם אחת הפעילויות להזנה ידנית ברשימת פעילויות האתגרים של YuMuuv: המשתתפים מתעדים כל יום שעומד בתנאים באמצעות כפתור +יומן, ללא מכשיר לביש או מעקב. בעת יצירת האתגר:

• יעד אישי: יעד כולל של שמונה ימים ללא רכב בחודש, או יותר בערים שבהן רכיבה נפוצה.
• סך הכול בחברה: הפעילו את היעד המשותף כדי שכל יום שנרשם יקדם מספר משותף אחד.
• תחרות בין משרדים: הוסיפו טבלת דירוג לפי צוות או מדינה, והשתמשו בממוצע (AVG) כדי שגודל המשרד לא יקבע את התוצאה.
• הגדרות: אפשרו הזנה ידנית, הגדירו מגבלה יומית של יום אחד לכל משתתף, והשאירו את הצ'אט של האתגר פעיל בשביל התמונות ממתקן האופניים.

ההגדרה אורכת כמה דקות, ו-22 בספטמבר הוא תאריך עוגן מוכן מראש. אתגר הצעדים שלכם עדיין יהיה שם בחודש הבא; למשך חודש אחד, תנו לחלק המעורב של הצוות שלכם סיבה להסתכל על הבוקר אחרת. לפורמטים נוספים מעבר לצעדים, ראו את אתגרי הרווחה שלנו שאינם מבוססי כושר.

רוצים להפעיל אתגר הגעה לעבודה? קבעו הדגמה של YuMuuv ונעזור לכם להקים אותו.